אבות אכלו בוסר ושיניי בנות תקענה 

1

ישבתי מול המחשב שוב ושוב הרצתי את הקליפ
וכשסגרתי על המצג חייכה לי ביתי הקטנה הסתכלתי בתמונות הנה פה היא חיילת והנה פה עם חברים בטיול ופה עם הנשק והחיוך שלה מרוח כמעט על כל הפרצוף
ושוב הרצתי את הקליפ ששלחה לי ביתי הבכורה מפרו
רפטינג בנהר הוי איזה דבר מפחיד
אבל לא רגשות הפחד עלו בי אלה רגשות כל כך מעורבות
גאווה,שמחה,התרגשות וניצחון
כל חיוך כל הנף משוט כל קפיצת שמחה היה הניצחון הפרטי שלי.
הושטתי את היד לנייד שיננתי בראשי את המספר שלו אני זוכרת רק את של בייתו
כל כך רציתי לספר לו על הבנות על ההצלחות שלהם על הטיול של הקטנה
ועל שנת הלחימה שלה
כל כך רציתי להראות לו את הקליפ מפרו על האומץ של הגדולה על האושר הזורח מפניה שהצליחו לעבור עוד שלב בנהר השוצף
אך משהו עצר בי הדמעות זלגו על הלחי היד החזירה את הנייד לעבר השולחן
ונתתי לדמעות לרדת לנקות שם מבפנים את הכאב שנצבר כל כך הרבה שנים.

****
סוף שנות השבעים פה ושם מתחילות להופיע סנוניות ראשונות של שנות השמונים
המוסיקה קצת יותר קצבית הבגדים קצת יותר זוהרים
הנה כבר מוכרים עגילי פלסטיק בכל מיני צבעים
גם אני קניתי לי זוג אחד זוג עגילים סגולים שיתאימו למכנס הטייץ הסגול
הרי יש מסיבה הערב בבית של לילית
יהיו כולם כל השישיסטים ואפילו כמה מוזמנים מאוד חשובים
החברה מהשביעית
והכי חשוב גילי וליאת מלכות הכיתה נסעו לסוף שבוע עם ההורים
אז ככה שבעצם הכול פתוח
השעה ארבע אחר הצהריים יום שישי
לילית בפתח הדלת בידה שקית
בהינף עין אחת אני כבר יודעת שביקרה בחנות הבגדים הכי נחשבת בעיר
נו תתני לי כבר להיכנס היא גוערת בי
יש לי משהו חשוב להראות לך
עוד לא הספקנו להגיע לחדר ו היא שולפת את הגינס החדש שקנתה
2
ואחריו נשלף בגד גוף סגול מהמם
אני חייבת את העגילים הסגולים
מה פתאום ניראה לך ומה אני אענוד אני משיבה לה
אוף את הרי יודעת שאני מאוהבת בו
אני חייבת היום להפגיז הופעה
הוא הרי יבוא וגילי איננה
קצת התחבטות ואני משיבה לה בסדר
הרי בתוך תוכי ידעתי שלמסיבה הזאת אני לא הגיע

"ניפגש ביום ששי בתחנה המרכזית
אני יחכה לך בשעה תשע"
כל השבוע הדהדו בראשי המילים האלה " ניפגש ביום ששי בת..............
הלו תתעוררי חסר לך שלא תבואי למסיבה שיחכה לך מקסימום נפגוש אותו בשבוע הבא גערה בי שוב החברה הכי טובה שלי בשנים האחרונות
המון דברים עברנו ביחד כמה ניחמה אותי שהרגשתי שכל עולמי נחרב ביום שסבי הלך לעולמו הרגשתי שהכול מתפרק שם מסביב שתיגמר השבעה וכל אחד יחזור לבייתו בעצם יתחילו הימים הקשים הבדידות של אימי החוסר של עמוד התווך
אך היא תמיד ידעה להגיד את המילה הנכונה בזמן הנכון ולכן כל כך אהבתי אותה את החברה שלי
אהבתי את הבית המיוחד שלהם בית קטן עם חצר ענקית ונדנדה תלויה מהעץ שהצל על מרבית החצר
אימא שלה הייתה אם בית ואביה איש תחזוקה וכך קיבלו מגורים בפנימייה החקלאית בנחלת
לילית כל כך אהבה כריכים עם קוטג' והדביקה אותי באהבה המשונה הזאת
הייתה לה דרך מוזרה לאכול את הכריך הייתה חותכת אותו לריבועים קטנים
ככה אוכלים פחות ואז לא משמינים אמרה לי
ובתמימות של גיל ארבע עשר גם אני חתכתי את הכריך לריבועים קטנים
רוב היום ההורים שלה היו בעבודה מה שאפשר לנו לשמוע מוסיקה בפול ווליום במערכת הסטריאו שלילית הייתה כל כך גאה בה
היינו מפנות את השולחן בסלון מערימות ספה על ספה וחוזרות שוב ושוב על התנועות שלמדנו בשיעור ג'אז האחרון
לא ככה היא הייתה צועקת ליישר את היד עכשיו משכי עם היד השנייה כאילו שיש לך ביד חבל
שעות יכולנו לרקוד אני לא מבינה מאיפה שאבנו כל כך הרבה כוח
ריקוד היה כל עולמינו תנו לנו מוסיקה ואנחנו על השולחן בכיתה
לשם בעצם הכנסתי את כל כאבי את כל הגעגועים את כל ההתמודדויות
תחרויות הריקודים פורסמו בכל מקום והיינו רצות ממקום למקום ולו רק לרגע אחד של תהילה............

המשך בקרוב